"I would drape myself in velvet if it were socially acceptable" אמר ג'ורג' קוסטנזה באחד מפרקי סיינפלד המיתולוגיים, וצדק. קטיפה, בדיוק כמו כפכפי עץ ובד אורגנזה, אינה דבר מקובל בחברה מתוקנת. אבל תצוגות האופנה של חורף 2009-10 הביאו עמם את ההוכחה (כאילו היינו צריכים אחת) לכך שאנחנו לא חיים בחברה כזאת, ולראייה, הקטיפה עושה קאמבק כאילו לא היו אייטיז בעולם. ואל תחשבו שהכפכפים לא בדרך.
מסלולי התצוגה, מגזיני האופנה והסלבס מעבירים מסר שקשה להתעלם ממנו וקשה להתמודד איתו. עובדה, הבד המלכותי כיכב בתצוגות של מעצבי-על כמו ארמני, פראדה, לאנבין, קלואה, גוטייה, ראלף לורן וסטלה מקרטני, וניתן היה לאתר אותו על כל פריט אפשרי – משמלות ערב וקוקטייל, דרך מעילים, ג'קטים, מכנסיים וחצאיות מיני ועד ליקירות נפשנו, הנעליים. שנאמר, האייטיז התקשרו והן רוצות את הסטייל שלהן בחזרה.
בימים כתיקונם היינו הראשונות למסור את הטרנד בחזרה לכל דורש, אבל בינינו, אנחנו מודות שבגרסה הנוכחית יש בו מין החן והנשיות, בעיקר לאור העובדה שטרנד הניטים והעור קצת מתחיל להפחיד וגורם לבנות ישראל להיראות כמו נהגי משאיות קשוחים, גם כשהן יושבות באורנה ואלה ובוטשות בלביבות בטטה ענוגות.
אם להקשיב למגזינים ולבלוגריות יודעות דבר, הרי שהדרך הנכונה להתמודד עם הטרנד הקטיפתי היא כמו תמיד, לשמור על פרופורציות. שזה אומר, להרגיע עם האקססוריז, לא לשלב את הקטיפה לצד פריטים נוספים מבד בוהק ולהימנע מגזרות דרמטיות. למה? כי למען השם, אתן עטופות בבד מבריק וזועק, מה עוד אתן רוצות, זיקוקים?
המלצה שלנו: אם את כבר בעניין של קטיפה, לכי על חצאית בגזרת עיפרון או שמלות עם מותניים מודגשים בסגנון שנות הארבעים. עם המכנסיים לא היינו לוקחות סיכון. להזכירך, דין קטיפה כדין קורדרוי וגזר הדין, אם שמך לא גל גדות, הוא ירכיים עבות וישבן פחוס.
הקטיפה על פי לאנבין וקלואה (www.style.com)
הקטיפה של פראדה ושל סטלה מקרטני (www.style.com)
סוניה ריקל ל-H&M
הכפכפים בדרך (www.swedishhasbeens.com)
הכפכפים בדרך
