ארכיון התג: פראדה

סטייל נטול אישיות? יש דבר כזה

אל תשאלו איזה שבוע קשה עבר עלינו. בעודנו מעכלות את הפרידה הגאונית מ"לוסט", התקשינו למצוא משהו מספק שימלא את החלל שנפער בלבנו ובלו"זנו. ומרוב תסכול נאלצנו להזריק לווריד מרתון של העונה השלישית שלDamages. לא, לא איכפת לנו שאתם בטח לא מכירים את הסדרה המעולה הזאת ושהעונה השלישית שלה פחות טובה באופן משמעותי מקודמותיה, תנו לנו את גלן קלוז על תקן פטי יוז כל יום בשבוע ואנחנו נבלע בשמחה.
אבל אנחנו לא שי גולדן, לא באנו לפה בשביל ביקורת טלוויזיה, אלא דווקא על מנת לדון בתופעה מעניינת ששמנו לב אליה. למרות שהגרדרובה שלה רחוקה מלהיות כוס התה האישית שלנו, אלן פרסונס (דמותה של רוז ביירן הענוגה), הבחורה עם השיער המושלם בעולם, פשוט מעיפה לנו את הראש עם הסטיילינג שלה.
התובנה הזאת מפתיעה כל כך דווקא ביחס לעובדה כי מדובר בדמות נטולת אישיות, מה שמביא איתו, באופן טבעי, מלתחה תואמת המורכבת רובה ככולה משחור, הרבה חליפות מחויטות ורציניות ופה ושם חולצות שיפוניות דקיקות ושקפקפות בצבעים בהירים וזהירים כמו בז', לבן ופודרה.
נראה כי פרסונס מאמינה שהיעדר אישיות ואופי מעידים על מקצוענות ואי לכך היא מתלבשת בהתאם, עם פריטים קלאסיים ומינימליסטיים של נרסיסו רודריגז, פראדה, ג'יבנשי ובוטגה ונטה. הסטייל שלה כל כך חד-גוני ומופלא עד כי תיק שאנל בהיר שנותנת לה יוז באחד הפרקים הראשונים נראה כל כך לא קשור למלתחה האפלה שלה שזה ברור כשמש שהתיק מקביל לאקדח שרואים במערכה הראשונה.
מפתיע לא פחות לגלות שהקסם המעודן והחמקמק הזה של פרסונס מלווה את ביירן גם בחייה האמיתיים, מחוץ למסך הקטן, רק עם הרבה יותר צבע ותעוזה.
אין ספק שלו היינו נמנות על ז'אנר הבחורות השבריריות כחרסינה, היינו שמחות ללוות את זה בסטייל של ביירן/פרסונס, שלא לדבר על הפריזורה.

תפסו מחסה, הקטיפה חוזרת

"I would drape myself in velvet if it were socially acceptable" אמר ג'ורג' קוסטנזה באחד מפרקי סיינפלד המיתולוגיים, וצדק. קטיפה, בדיוק כמו כפכפי עץ ובד אורגנזה, אינה דבר מקובל בחברה מתוקנת. אבל תצוגות האופנה של חורף 2009-10 הביאו עמם את ההוכחה (כאילו היינו צריכים אחת) לכך שאנחנו לא חיים בחברה כזאת, ולראייה, הקטיפה עושה קאמבק כאילו לא היו אייטיז בעולם. ואל תחשבו שהכפכפים לא בדרך.

מסלולי התצוגה, מגזיני האופנה והסלבס מעבירים מסר שקשה להתעלם ממנו וקשה להתמודד איתו. עובדה, הבד המלכותי כיכב בתצוגות של מעצבי-על כמו ארמני, פראדה, לאנבין, קלואה, גוטייה, ראלף לורן וסטלה מקרטני, וניתן היה לאתר אותו על כל פריט אפשרי – משמלות ערב וקוקטייל, דרך מעילים, ג'קטים, מכנסיים וחצאיות מיני ועד ליקירות נפשנו, הנעליים. שנאמר, האייטיז התקשרו והן רוצות את הסטייל שלהן בחזרה.

בימים כתיקונם היינו הראשונות למסור את הטרנד בחזרה לכל דורש, אבל בינינו, אנחנו מודות שבגרסה הנוכחית יש בו מין החן והנשיות, בעיקר לאור העובדה שטרנד הניטים והעור קצת מתחיל להפחיד וגורם לבנות ישראל להיראות כמו נהגי משאיות קשוחים, גם כשהן יושבות באורנה ואלה ובוטשות בלביבות בטטה ענוגות.

אם להקשיב למגזינים ולבלוגריות יודעות דבר, הרי שהדרך הנכונה להתמודד עם הטרנד הקטיפתי היא כמו תמיד, לשמור על פרופורציות. שזה אומר, להרגיע עם האקססוריז, לא לשלב את הקטיפה לצד פריטים נוספים מבד בוהק ולהימנע מגזרות דרמטיות. למה? כי למען השם, אתן עטופות בבד מבריק וזועק, מה עוד אתן רוצות, זיקוקים?

המלצה שלנו: אם את כבר בעניין של קטיפה, לכי על חצאית בגזרת עיפרון או שמלות עם מותניים מודגשים בסגנון שנות הארבעים. עם המכנסיים לא היינו לוקחות סיכון. להזכירך, דין קטיפה כדין קורדרוי וגזר הדין, אם שמך לא גל גדות, הוא ירכיים עבות וישבן פחוס.

הקטיפה על פי לאנבין וקלואה (www.style.com)

הקטיפה של פראדה ושל סטלה מקרטני (www.style.com)

סוניה ריקל ל-H&M

הכפכפים בדרך (www.swedishhasbeens.com)

הכפכפים בדרך